סכין שננעצה פעם

זהו ספר שעוסק בטראומה ובאדוות שהיא יוצרת מהילדות ועד הבגרות. הוא הפרה של שבועת ההסתרה, ההשכחה והשתיקה. בספר הזה אני מנסה לספר דרך השירים את התהליך של ההתוודעות לפגיעה, החשיפה והשבר שבא בעקבותיה.

"אֶצְבָּעוֹת נָעוֹת עַל מִקְלֶדֶת
מַעֲשֶׂה שֶׁל בְּגִידָה.
כָּל מִלָּה פּוֹתַחַת כַּפְתּוֹר
בַּמְּעִיל הֶעָבֶה שֶׁלָּבַשְׁתִּי
וְנִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא אֶפְשֹׁט…"
(מתוך: המילים הללו, עמ' 49)

הפצע הנחשף לאורך ספר ביכוריה הבשל של שירה צרי, היה טמון באדמה כמו פקעת ועכשיו מוציא גבעול ופרח. המילים בשיריה של צרי יורדות אל השכבה העמוקה ביותר ומסירות את כל הכיסויים עד לגילוי הגרעין, עד לשורש הטראומה.
המלים אינן מתפקדות ככיסוי צורני חוצץ ומשתיק. מטרתן להתקרב אל הגוף הפצוע, החסר, המוכה והמחולל ולהתחבר אליו כאיבר אורגני שלו עצמו. דרך תמונה מתגלה "הגוף ערום, צלוק ויפה", חושף את תחושות הכאב, הבגידה והכעס ומנכיח אותן כמו בסרט אילם. ה"סכין שננעצה פעם" היא דימוי המחזיק בתוכו את הסיפור כולו. שכבות שכבות נחשפות ונוגעות בליבו של אירוע מכונן, שטמון כמו גרעין בלב כל הסיפורים.
צרי כותבת בתוך האקלים הלשוני והרוחני שבתוכו גדלה וממנו גלתה. שפת האם שלה משופעת בהיכרות קרובה ועמוקה עם המקורות, ורק מתוכה היא יכולה לארוג את שפת השירה הפרטית שלה; שפה שמספרת את סיפור השייכות ואי השייכות, את הגלות והחיפוש המתמיד אחר מקום. בשירתה של צרי מתקיים ריקוד בין שפת הקודש לשפת השירה, ריקוד שמייצר הידהוד אינסופי שמתחולל במרחב שבין שתי מראות העומדות זו מול זו.
ד"ר אפרת מישורי

65.00 

חלק מהסיפורים שלי

חֵלֶק מֵהַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי מְאֻשְׁפָּזִים
בְּמַחְלָקָה סְגוּרָה
יוֹשְׁבִים בְּעֵינַיִם אֲטוּמוֹת מוּל חַלּוֹן מְסֹרָג,
מַזִּילִים רִיר חַסְרֵי שִׁנַּיִם
לֹא זוֹכְרִים כְּבָר
לָמָּה הֵם שָׁם.

חֵלֶק מֵהַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי
קְשׁוּרִים לַמִּטָּה
שֶׁלֹּא יַחְתְּכוּ לְעַצְמָם וְרִידִים.

מִי יָעִיר אֶתְכֶם, סִפּוּרִים שֶׁלִּי?
מִי יַחְמֹל לְרֶגַע בְּמַבָּט עַיִן אוֹ לִטּוּף?
מִי יִפְתַּח לָכֶם אֶת הַדֶּלֶת?

נעים מאוד

אני שירה צרי.

כותבת.

הספר "סכין שננעצה פעם" הוא הספר הראשון שלי, פרי כתיבה של השנים האחרונות, שבהן עברתי מסע של גדילה והתפתחות. אני מנסה לכתוב בלי להסתיר, בלי לייפות. לתת מילים לרגעים של כאב ושבר, של טראומה ונפילה, אבל גם לרגעים של אהבה, של קשר ושל תיקון.

נולדתי וגדלתי בקרית ארבע, למשפחה בת 7 ילדים, אני נשואה ואמא. 
הספר "סכין שננעצה פעם" הוא הספר הראשון שלי, ספר שחוזר אל מחוזות הילדות, אל הטראומה, אל הפגיעה, אל הכאב והגעגוע.

הוא עוסק בהתמודדות עם ההתרחקות מהעולם הדתי בו גדלתי ובהדיה של פגיעה מוקדמת שמלווים אותי בהווה.
אני מנסה לכתוב בלי להסתיר, בלי לייפות. לתת מילים לרגעים של כאב ושבר, של טראומה ונפילה, אבל גם לרגעים של אהבה, של קשר ושל תיקון.

הספר יצא לאור מתוך אמונה שהמילים שנכתבו יכולות לגעת, לתת קול ונחמה.

כבר יותר מ15 שנים שאני יושבת על כורסת המטפלת ופוגשת אנשים במסעות החיים שלהם. אני עוסקת בעיקר בטיפול בטראומה ובליווי אנשים שעברו שכול ואבדן.
למדתי ביבליותרפיה (MA) באוניברסיטת חיפה וטיפול זוגי ומשפחתי במכון שינוי.

עם השנים המשכתי להתפתח ואני עוסקת היום רבות בתחום הטיפול בטראומה באמצעות שיטות ממוקדות: שיטת EMDR ושיטת SE.
אני פוגשת היום אנשים לטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי במבוגרים. 
הטיפול הוא שילוב של כל מה שלמדתי ושל הנסיון שצברתי במשך השנים, מתוך הקשבה והתאמה לכל מטופל ומטופלת באופן אישי.