בריאה

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הָיָה כָּזֶה מִן תֹּהוּ וָבֹהוּ,
הוּא שָׁכַב מְיֹאָשׁ, וְאָז יָצְאָה מִתּוֹכוֹ צְעָקָה:
שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר קְצָת אוֹר, אוֹר אוֹר!
וְהִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת חָשׁוּךְ,
וְהוּא בָּכָה וְצָעַק שׁוּב וָשׁוּב
עַד שֶׁנִּצַּת מְעַט אוֹר,
הוּא אֲפִלּוּ לֹא בְּדִיּוּק יָדַע אֵיךְ.

מָתַיְשֶׁהוּ הוּא חָשַׁב:
כְּשֶׁנִּכְנַס קְצָת אוֹר
הַכֹּל נַעֲשָׂה קְצָת פָּחוֹת מְיָאֵשׁ
יֵשׁ מָקוֹם לְדִמְיוֹן בְּאֵיזֶה עוֹלָם בִּכְלָל
הוּא הָיָה רוֹצֶה לִחְיוֹת.

כָּכָה נוֹלַד אֱלוֹהִים.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁאַף פַּעַם הוּא לֹא כִּלָּה
אֶת מְלַאכְתּוֹ.
הִיא נִמְשְׁכָה וְנִמְשְׁכָה,
עַד שֶׁמֵּת
בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.

הוּא כָּתַב אֶת הַסִּפּוּר
עַל אֵיךְ הָיָה בָּרֵאשִׁית,
עַל כַּמָּה כּוֹאֵב וְנוֹרָא הָיָה הַתֹּהוּ.
וְעַל הַצְּעָקָה שֶׁלּוֹ
שֶׁבָּרְאָה עוֹלָם שָׁלֵם.