בלוג

העיקר זו התנועה

לפני כמה חודשים נסעתי פעם ראשונה בחיים לריטריט של מדיטציה. זה היה גילוי מבחינתי. שלושה ימים של תרגול היו חוויה מיוחדת במינה.

לפני כמה חודשים נסעתי פעם ראשונה בחיים לריטריט של מדיטציה. זה היה גילוי מבחינתי. שלושה ימים של תרגול היו חוויה מיוחדת במינה.

מה קורה בתרגול של מדיטציה? (אני ממש לא מומחית, אבל בכל זאת הבנתי משהו). מנסים למקד את תשומת הלב לנשימה. לכל התנועה של הנשימה. זה מצליח לזמן קצר, ואז המחשבה שוב נודדת, זרם התודעה מנצח. הראש הולך לכל מיני מקומות. מה שקרה היום, משהו ששכחנו, שיחה שהיתה לנו קודם לכן… ואז נזכרים שאנחנו במדיטציה, אז חוזרים לנשימה. וכך שוב ושוב ושוב. תשומת הלב שלנו בורחת, ואנחנו מחזירים אותה אל הנשימה. בשיחות הדהרמה דיברו על כך שהמדיטציה היא הרגע שבו נזכרתי שנדדתי, ואני בוחרת לחזור. זה הרגע הכי חשוב.

השבוע, התובנה הזאת שהעיקר זו התנועה חזרה אלי. ישבתי עם מישהו, והוא דיבר בתסכול וכאב על הכשלונות שלו. על נפילות קשות והקושי שלו לסלוח לעצמו. היתה לו תחושה שהחיים מוכתמים עכשיו במעשים הללו, בנפילות. באותו רגע נזכרתי בחוויה הזאת של המדיטציה. ברגע שבו אני שמה לב שהלכתי לאיבוד ואני מחליטה באופן מודע לחזור הביתה. סיפרתי לו על כך. זה העלה שאלה עלינו, על החיים שלנו. האם אפשר לקחת את התנועה הזאת ולחיות אותה? לבחור לחוות אותה כדבר המשמעותי בחיים? זאת בחירה שמשנה את התודעה. הרגע שאני ממוקדת ומפוקסת ומחוברת לעצמי הוא לא רגע יותר טוב מרגעים בהם הלכתי לאיבוד בתוך חיי. השאלה המשמעותית היא האם ברגע מסויים שמתי לב שהתרחקתי. האם ברגע מסויים שמתי לב שאני רוצה לחזור. אם שמתי לב, אם החלטתי לחזור, זה הרגע הכי חשוב. כי התנועה היא העיקר.

לאבד את הדרך, להכשל, לחפש ולא למצוא, כולם מובנים בתוך המסע שלנו בעולם. אף אחד מאיתנו לא קיבל פטור מהם, והרבה פעמים אין לנו שליטה בהם. גם במה שיש לנו שליטה, בחלקים של ההרס העצמי, שבהם בחרנו באופן מודע לעשות את מה שלא טוב לנו, אפילו הם מובנים ובכולנו יש גם חלקים כאלה. השאלה המשמעותית היא מה עושים כשנראה שנכשלנו, או נפלנו. 

מה שאני בעצם מציעה, הוא לשים את הפוקס על מה שנראה לפעמים דווקא כחלק הכי פחות משמעותי בתוך התהליכים שאנחנו עוברים. כי יש את מה שטוב ומוצלח, ולשם צריך לשאוף, ויש את הכשלונות מהם צריך להמנע. אם במקרה נפלנו, העיניים כבר צופות אל המקום בו נהיה כשנתקן. זה כמו להסתכל על מטוטלת, אבל רק לראות את שני הקטבים אליה היא מגיעה בלי להסתכל על המסע שלה מצד אל צד. העניין הוא, שמה שמאפשר לנו לשנות זאת הבחירה לנוע. לא להישאר במקום. 

גם המילה תשובה, "לחזור בתשובה" בעצם אומרת את אותו דבר. הסיפור הוא לא על מישהו שהיה רשע והיום הוא צדיק. הסיפור הוא על זה שיש דבר כזה תנועה. שיש לשוב בחזרה אל עצמי. לא פעם אחת. שוב ושוב

עוד מהבלוג...

מה את חושבת על ברוך גולדשטיין?

20.12.2021

הרגע שבו נשברה הילדות

מה היה הרגע שבו משהו השתנה בילדות שלי, שבו האינתיפאדה שברה משהו ?

26.11.2021

חזרה אל נקודת הראשית

כשאני חוזרת אל קרית ארבע, אני פוגשת בה את הכל. את כל המורכבות שלי ושל המקום הזה. זה אולי המקום היחיד בעולם שבו מישהו מבין את המורכבות הזאת: אדם שהיה עדין ומיטיב הפך לרוצח. איך כילדה אפשר בכלל להכיל אותה?

06.10.2021

המסע מתחיל

09.09.2021

מעין תפילת הדרך

לפני הרבה שנים היה לי בלוג. פתחתי אותו אחרי שעברנו דירה ונפרדנו מקהילה שהיינו מאוד קשורים אליה. חיפשתי דרך לשתף את החברים שלי משם בחוויות החדשות שלי. כל זה בלי לפגוש אותם בגן שעשועים אחרי צהריים או לארוחה בשבת בצהריים.

21.07.2021

בגן העדן של הבגרות

כשהייתי ילדה, היה מגרש חניה גדול מתחת לבית שלי. בשעות אחרי הצהריים הייתי יורדת למגרש, ומתחילה לנסוע. לפעמים לבד, לפעמים עם אחד האחים שלי, או עם חברה. אני זוכרת את הנסיונות שהייתי עושה. האם אני מצליחה לנסוע בלי ידיים, להסתובב בלי ידיים, לרדת מדרגות, לעלות מהכביש למדרכה, באיזו מהירות אפשר לנסוע בסיבוב בלי ליפול…

21.07.2021

העיקר זו התנועה

לפני כמה חודשים נסעתי פעם ראשונה בחיים לריטריט של מדיטציה. זה היה גילוי מבחינתי. שלושה ימים של תרגול היו חוויה מיוחדת במינה.

21.07.2021

לעזוב, לדבוק, להיות

נשמע פשוט. איש יוצא מבית הוריו, אישה יוצאת מבית הוריה. הם עוברים לחיות יחד, אולי מתחתנים, והופ, סיימו את המשימה

20.07.2021

על המרחב שבין שפע להפרזה

איך אני אוכלת? איך אני קונה? כמה אני צריכה שיהיה לי כדי שארגיש נינוחה ומסופקת?

14.06.2019