בלוג

על המרחב שבין שפע להפרזה

איך אני אוכלת? איך אני קונה? כמה אני צריכה שיהיה לי כדי שארגיש נינוחה ומסופקת?

לאחרונה אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלות הללו. אני מתבוננת בעצמי מבחוץ, על איך שאני קונה ועל איך שאני אוכלת. זה לא תמיד מחמיא, אבל אני לומדת הרבה. אני לומדת איך אני מתנהלת, כמה חרדה או מצוקה מנהלות אותי. 

סבתא שלי היתה ניצולת שואה. אני זוכרת איך היא היתה אוכלת, אני זוכרת כמה בגדים היו לה. על שניהם אומר: המון. היא היתה אדם שצריך שיהיה לו המון מהכל. לחיות בתחושה של שפע מתמיד. היתה שנה בחיי שגרתי קרוב לביתם והייתי מגיעה פעם בשבוע לביקור. המקרר היה מלא כאילו חמשת ילדיהם עדיין גרים בבית. היו לה ארונות מלאים בבגדים. המון בגדים.

ככל שעוברות השנים אני מגלה שאני דומה לה באופנים רבים. הכי קל זה להסתכל על החלקים המדהימים, הצומחים למרות השבר, האופטימיים. אבל יש עוד חלקים, גם הם עוברים בירושה. אני מוצאת את עצמי לפעמים הולכת בסופר, לא יכולה לקחת ממש את מה שאני צריכה. אם צריך שמן, אני אביא שניים. שיהיה. 

אני מסתכלת איך אני אוכלת. לפעמים בלי שום קשר ליכולת שלי להכניס כמות כזאת של אוכל אל תוכי. כאילו מחר מתחיל רעב, וצריך להתמלא כדי לא לגווע. אני מוצאת בתוכי שוב ושוב את החלק שפועל מתוך מצוקה שאני אפילו לא לגמרי יודעת מה מקורה.

כשהייתי ילדה, בית סבא וסבתא היה בית שהיה בו הרבה שפע, כל הזמן. הרבה נכדים, רעש, שמחה. הרבה אוכל טעים טעים. אני יודעת שיש גם בי משהו שלמד לתת בשפע בזכות העובדה שהבית הזה היה חלק מחיי. העניין הוא שבתקופה האחרונה אני עסוקה מאוד בשאלה מתי אני באמת בחוויה של שפע, ומתי מדובר בהפרזה שמנוהלת על ידי חרדה ומנגנוני פיצוי.

איך בכלל מבחינים בין שפע ובין הפרזה? כלפי חוץ זה נראה הרבה פעמים אותו דבר, אבל מבפנים השאלה היא מה המנוע של כל ההתנהלות שלי. האם משהו זורם דרכי, או שאני מזרימה משהו בכוח, האם אני מנוהלת מתוך הרצון להימנע מכאב, או מתוך החיבור לצמיחה ולטוב שבתוכי.

לאחרונה, סביב העבודה עם הספר דרך האמן, אני מרגישה שהדברים הללו מתחילים להתבהר לי. דרך העבודה שמוצעת בספר אני מרגישה שאני מקבלת גישה אל זרמים תת קרקעיים שפועלים בתוכי. אני מגלה שהחיבור לשפע של היצירתיות הוא רק להושיט את היד אל המים ולהרגיש את הזרם החזק שכבר פועם בתוכי. רק לדעת שהוא שם. הגילוי הזה מאפשר לי להתחיל לעשות דברים אחרים במידה. לאכול במידה, לקנות במידה. אם יש לי שניים, או מאתיים, זה עדיין לא מעיד על כך שיש לי בשפע. אם יש לי גישה אל המרחב האינסופי שבתוכי, יש לי גישה אל שפע בלתי נדלה של חיים ורעיונות ומה לא…

עוד מהבלוג...

מה את חושבת על ברוך גולדשטיין?

20.12.2021

הרגע שבו נשברה הילדות

מה היה הרגע שבו משהו השתנה בילדות שלי, שבו האינתיפאדה שברה משהו ?

26.11.2021

חזרה אל נקודת הראשית

כשאני חוזרת אל קרית ארבע, אני פוגשת בה את הכל. את כל המורכבות שלי ושל המקום הזה. זה אולי המקום היחיד בעולם שבו מישהו מבין את המורכבות הזאת: אדם שהיה עדין ומיטיב הפך לרוצח. איך כילדה אפשר בכלל להכיל אותה?

06.10.2021

המסע מתחיל

09.09.2021

מעין תפילת הדרך

לפני הרבה שנים היה לי בלוג. פתחתי אותו אחרי שעברנו דירה ונפרדנו מקהילה שהיינו מאוד קשורים אליה. חיפשתי דרך לשתף את החברים שלי משם בחוויות החדשות שלי. כל זה בלי לפגוש אותם בגן שעשועים אחרי צהריים או לארוחה בשבת בצהריים.

21.07.2021

בגן העדן של הבגרות

כשהייתי ילדה, היה מגרש חניה גדול מתחת לבית שלי. בשעות אחרי הצהריים הייתי יורדת למגרש, ומתחילה לנסוע. לפעמים לבד, לפעמים עם אחד האחים שלי, או עם חברה. אני זוכרת את הנסיונות שהייתי עושה. האם אני מצליחה לנסוע בלי ידיים, להסתובב בלי ידיים, לרדת מדרגות, לעלות מהכביש למדרכה, באיזו מהירות אפשר לנסוע בסיבוב בלי ליפול…

21.07.2021

העיקר זו התנועה

לפני כמה חודשים נסעתי פעם ראשונה בחיים לריטריט של מדיטציה. זה היה גילוי מבחינתי. שלושה ימים של תרגול היו חוויה מיוחדת במינה.

21.07.2021

לעזוב, לדבוק, להיות

נשמע פשוט. איש יוצא מבית הוריו, אישה יוצאת מבית הוריה. הם עוברים לחיות יחד, אולי מתחתנים, והופ, סיימו את המשימה

20.07.2021

על המרחב שבין שפע להפרזה

איך אני אוכלת? איך אני קונה? כמה אני צריכה שיהיה לי כדי שארגיש נינוחה ומסופקת?

14.06.2019