מה את חושבת על ברוך גולדשטיין?

נסעתי אליה הביתה, וילה מרווחת במושב בסביבה. רציתי להיפגש איתה בהקשר מקצועי, כדי להתייעץ על האופן שבו אני רוצה להתחיל ולכתוב את סיפורם של ילדי קרית ארבע. כבר בתחילת הפגישה, היא סיפרה לי שחבר שאל אותה האם תסכים להיפגש איתי. היא אמרה שכן. שבניגוד אליו, היא דווקא רוצה לשמוע סיפורים אנושיים. אבל חשוב לה שאני […]

חזרה אל נקודת הראשית

כשאני חוזרת אל קרית ארבע, אני פוגשת בה את הכל.
את כל המורכבות שלי ושל המקום הזה. זה אולי המקום היחיד בעולם שבו מישהו מבין את המורכבות הזאת: אדם שהיה עדין ומיטיב הפך לרוצח. איך כילדה אפשר בכלל להכיל אותה?

כשל אמפתי

"הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת… וְהֲדַרַך עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת… וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת… וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי". (מתוך הנוסח הנאמר בסיום לימוד מסכת מן התלמוד. בתרגום לעברית: חזרנו עלייך, מסכת, וחזרת עלינו. דעתנו עלייך, מסכת, ודעתך עלינו. לא נשכח אותך, מסכת, ולא תשתכחי מאיתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם […]

המסע מתחיל

לפני כמה חודשים פתחתי את קבוצת הפייסבוק ילדי שנות השמונים- לגדול בצל האינתיפאדה. פתיחת הקבוצה הזאת היתה בשבילי סכר שנפתח. אחרי הרבה שנים שהילדות שלי היתה משהו שקרה אז, פעם, פתאום היא הפכה להיות משהו שאני עסוקה בו. זה כמובן הילדות בצל האינתיפאדה הראשונה, אבל לא רק. כי הילדות מורכבת כמובן מהמון דברים, ממשפחה, הורים, […]

מעין תפילת הדרך

לפני הרבה שנים היה לי בלוג. פתחתי אותו אחרי שעברנו דירה ונפרדנו מקהילה שהיינו מאוד קשורים אליה. חיפשתי דרך לשתף את החברים שלי משם בחוויות החדשות שלי. כל זה בלי לפגוש אותם בגן שעשועים אחרי צהריים או לארוחה בשבת בצהריים.